בית המשפט המחוזי בגרמניה הצהיר: כי תקנת הקורונה אינה חוקתית

בפסק דין שניתן ב- 11 בינואר 2021 המהווה ציון דרך, הצהיר שופט בית המשפט המחוזי בויימאר (Weimar), גרמניה, כי האיסור על יצירת קשר חברתי אינו חוקי ומנוגד לחוק היסוד הגרמני (Gründgesetz).

התקנה באותה העת לא הייתה חוקתית מכיוון שלחוק מניעת זיהומים (Infection Protection Act) לא היה בסיס משפטי מספיק לתקנה כה מרחיקת לכת כמו איסור יצירת קשר, נכתב בפסק הדין. ההוראה על איסור יצירת הקשר הפרה את כבוד האדם ולא הייתה מידתית. (דווח ב- MDR Thüringen ב- 22 בינואר 2021).

במקרה זה, אזרח וייאמר הועמד לדין והיה אמור להיקנס בסך 200 אירו בגין חגיגת יום הולדתו יחד עם שבעה אנשים אחרים בחצר ביתו בסוף אפריל 2020. בכך הפר את דרישות הריחוק שהיו באותה תקופה, שהתירו רק לשני שכנים להיות ביחד. מסקנת השופט הייתה כי תקנת הקורונה אינה חוקית ומעוררת התנגדות במידה ניכרת.

זו פעם ראשונה ששופט עוסק בפירוט של עובדות רפואיות, בתוצאות הכלכליות ובהשפעות המדיניות הספציפית שהביאה מגיפת הקורונה.

בגרמניה יש מערכת משפט פדרלית, מה שאומר שעדיין אין פסיקה אחידה בנושא זה.

חלק משלטון החוק הוא הדרישה שהחוקים יהיו מוגדרים. חוקים לא יכולים לקבוע גזירות גורפות, כי זה יעודד פרשנות יתר על ידי הרשויות, דבר היוביל לכוח בלתי מוגבל שלהן. על פי חוק מניעת זיהומים, "הרשות המוסמכת תנקוט באמצעי ההגנה הנדרשים". במהלך האירועים הרגילים, המשמעות היא שאנשים נגועים או חשודים בזיהום יכולים להיות מבודדים או שמקומות מזוהמים יסגרו.

חוק מניעת זיהומים אינו קובע איסור כללי על מגע הנוגע לאנשים בריאים. עם זאת, כפי שטענו עד היום בתי משפט מנהליים רבים, ניתן להצדיק חריגה מהמעגל הרגולטורי של חוק מניעת זיהומים מעבר למהלך הרגיל של האירועים, אם מדובר ב"אירוע חסר תקדים" שהוא כה חדש, שהמחוקק לא יכול היה לקבוע את התקנות הנדרשות מראש.

השופט לא קיבל את החריגה הזאת, כיוון שכבר בשנת 2013 הכין הבונדסטאג (Bundestag) ניתוח סיכונים למגיפה שנגרמה על ידי נגיף "Modi-SARS" בשיתוף מכון רוברט קוך (Robert Koch Institute), בו תואר תרחיש עם 7.5 מיליון מקרי מוות בגרמניה בתקופה של שלוש שנים, ונדונו אמצעים נגד למגיפה שכזו (Bundestagsdrucksache 17/12051).

לאור אירוע כזה שנחשב לפחות בדרגת "סביר באופן מותנה", יכול היה המחוקק לבחון את תקנות חוק מניעת זיהומים ולהתאים אותן במידת הצורך. כישלון מדיניות זה, שכתוצאה מכך גרמניה נקלעה למגיפה כמעט לא מוכנה - ללא אמצעי זהירות חוקיים להילחם בה, ללא מלאי מסכות, בגדי מגן וציוד רפואי, לא יכול כעת להוביל לכך שפוליטיקאים יורשו לסגור כל פער רגולטורי שהם רואים לנכון.

זה נכון במיוחד לאור מצב המגיפה, כלומר הבסיס להרחבת התקנות מחוק מניעת זיהומים, אינו קיים (עוד). כבר באביב מספר הנגועים והחולים צנח, ובכך הסגר הגיע מאוחר מדי וכלל לא היה יעיל.

בשום זמן לא התרחשה סכנה קונקרטית של עומס יתר על מערכת הבריאות עקב "גל" של חולי קוביד-19. כפי שניתן לראות ממרשם DIVI לטיפול נמרץ, שהוקם לאחרונה ב- 17 במרץ 2020, לפחות 40% ממיטות הטיפול הנמרץ בגרמניה היו פנויות לאורך חודשי מרץ-אפריל.

בתורינגיה (Thuringia) דווח על 378 מיטות טיפול נמרץ כמאוכלסות ב- 3 באפריל 2020, 36 מהן תפוסות על ידי חולי קוביד-19, זאת לעומת 417 מיטות פנויות.

ב- 16 באפריל, יומיים לפני שהוצאה התקנה, דווח על 501 מיטות טיפול נמרץ תפוסות, 56 מהן עם חולי קוביד-19.

המספר המרבי של חולי קוביד-19 שדווחו בתורינגיה באביב היה 63 (28 באפריל), ומספר החולי קוביד-19 לא היה בשום תקופת זמן בקרבת טווח שאיים בעומס יתר של מערכת הבריאות.

הערכה זו של הסכנות האמיתיות הטמונות בקוביד-19 באביב 2020, אומתה על ידי ניתוח נתונים מ -421 בתי חולים על ידי עמותת יוזמת רפואה איכותית (Quality Medicine Initiative), שהגיעה למסקנה כי מספר מקרי ה- SARI (Severe Acute Respiratory Infection - זיהום חריף בדרכי הנשימה) שטופלו בחולים מאושפזים בגרמניה במחצית הראשונה של 2020, היה נמוך בהרבה מאשר במחצית הראשונה של 2019 (187,174 ו- 221,841, בהתאמה), למרות שנתונים אילו כללו מקרי SARI הקשורים לקוביד. גם מספר מקרי הטיפול הנמרץ וההנשמה היו נמוכים יותר במחצית הראשונה של 2020, מאשר בשנת 2019 על פי ניתוח זה.

הסטטיסטיקה של התמותה מציירת תמונה דומה.

על פי ניתוח מיוחד של המשרד הסטטיסטי הפדרלי (Federal Statistical Office), 484,429 בני אדם מתו בגרמניה במחצית הראשונה של 2020, לעומת 479,415 במחצית הראשונה של 2019, 501,391 בשנת 2018, 488,147 בשנת 2017 ו- 461,055 בשנת 2016. בהתאמה, גם ב- 2017 וב- 2018 היו יותר מקרי מוות במחצית הראשונה של השנה מאשר בשנת 2020.

תחזיות הפחדה שהשפיעו משמעותית על החלטת הסגר באביב התבססו גם על תפיסות מוטעות לגבי שיעור התמותה מהנגיף (המכונה שיעור מוות מזיהום או IFR) ועל חוסר חסינות בסיסית לנגיף באוכלוסייה. על פי מטא-אנליזה של המדען הרפואי והסטטיסטיקאי ג'ון יואנידיס (John Ioannidis), אחד המדענים המצוטטים בעולם, שפורסם באוקטובר בעלון ארגון הבריאות העולמי, שיעור התמותה החציונית היא 0.27%, שתוקנה ל- 0.23%, שיעור לא גבוה יותר מאשר במגיפות שפעת מתונות.

מסקנת השופט: לא היו "פערים בלתי מוצדקים בהגנה" שהיו מצדיקים שימוש בסעיפים כלליים. צעדים אלה היו פוגעים בכבוד האדם, אשר "מובטחים באופן בלתי מעורער" בסעיף 1, פסקה 1 לחוק היסוד. זו תוכחה מסיבית לממשל הפדרלי.

השופט מסכם את הדיון הממושך כך:

"איסור כללי על יצירת קשר הוא פגיעה קשה בזכויות האזרח. זהו אחד מחירויות היסוד של אנשים בחברה חופשית להיות מסוגלים לקבוע בעצמם עם אילו אנשים (בהנחה שהם מוכנים) ובאילו נסיבות הם נכנסים למגע. המפגש החופשי של אנשים זה עם זה למטרות המגוונות ביותר הוא בעת ובעונה אחת הבסיס היסודי של החברה. המדינה צריכה להימנע מכל התערבות מכוונת ומגבילה. השאלה כמה אנשים אזרח מזמין לביתו או עם כמה אנשים אזרח נפגש במרחב הציבורי כדי לצאת לטיול, לעשות ספורט, לצאת לקניות או לשבת על ספסל בפארק אינה מעניינת מהותית מדינה."

עם איסור יצירת קשר, המדינה תוקפת את יסודות החברה - אמנם עם כוונות טובות - על ידי אכיפת ריחוק פיזי בין האזרחים (ריחוק חברתי). בינואר 2020, כמעט אף אחד בגרמניה לא העלה בדעתו שהמדינה יכולה לאסור עליהם להזמין את הוריהם לביתם תוך איום של קנס. כמעט אף אחד לא יכול היה לדמיין שאפשר לאסור על שלושה חברים לשבת יחד על ספסל בפארק.

בינתיים, חלק גדול מהציבור כמעט השלים עם "הנורמלי החדש". עם זאת, לטענת השופט, כעת זה מפרש מחדש את מה שנתפס בעבר כ"נורמלי" כעבירה פלילית:

"אם כי נראה כי בחודשי משבר הקורונה חל שינוי בערכים כתוצאה מכך שתהליכים שנחשבו בעבר לחריגים לחלוטין נתפסים כיום בעיני אנשים רבים כ"נורמלים" פחות או יותר... כשלעצמו לא צריך להיות ספק, על פי האמור, עם איסור כללי על יצירת קשר, המדינה החוקתית הדמוקרטית מפרה טאבו - שנחשב עד כה מובן מאליו לחלוטין."

"בנוסף לכך, וכאל היבט שיש לבחון אותו בנפרד, יש לציין כי עם האיסור הכללי על יצירת מגע לצורך הגנה מפני זיהום, המדינה מתייחסת לכל אזרח כאל סכנה אפשרית לבריאותם של צד שלישי. אם כל אזרח נתפס כסכנה שממנה יש להגן על אחרים, בו זמנית נשללת ממנו האפשרות להחליט לאילו סיכונים הוא יחשוף את עצמו, שהוא חופש יסוד. בין אם האזרח מבקר בבית קפה או בבר בשעות הערב ומקבל על עצמו את הסיכון להידבק בנגיף נשימתי לצורך התרועעות וליהנות מהחיים, ובין אם הוא זהיר יותר מכיוון שיש לו מערכת חיסונית מוחלשת ולכן מעדיף להישאר בבית , הבחירה להחליט מתי איסור כללי על קשר חל, כבר לא תלוי בו."

במקביל, השופט פירט את הנזקים העקיפים של הסגר, שמתבררים כעת:

1. אובדן רווחים / רווחים של עסקים / סוחרים / פרילנסרים, שהם השלכות ישירות של מגבלות החירות המופנות אליהם.

2. הפסדי רווחים / הפסד עסקים / בעלי מלאכה / פרילנסרים שהם השלכות עקיפות של צעדי הסגר (למשל, הפסדי רווח של ספקים מעסקים שנפגעו ישירות; הפסדי רווח כתוצאה מהפרעות בשרשרת האספקה ​​שהביאו, למשל, לאיבוד ייצור; הפסד רווח כתוצאה ממגבלות נסיעה).

3. שכר והפסדי שכר כתוצאה מעבודה קצרה או אבטלה.

4. פשיטות רגל / הרס פרנסה.

5. עלויות כתוצאה מפשיטות רגל / הרס פרנסה.

6. עליית אלימות במשפחה נגד ילדים ונשים.

7. עלייה בדיכאון כתוצאה מחרדת בידוד חברתית והפרעות חרדה מקוביד -19.

8. חרדה, לחץ והפרעות נפשיות אחרות/ עקב בעיות משפחתיות/ אישיות / תעסוקתיות כתוצאה מהסגר.

9. עליה במקרי התאבדויות, למשל עקב אבטלה או פשיטת רגל.

10. ליקויים בריאותיים כתוצאה מחוסר פעילות גופנית

11. אי יכולת לעבור ניתוח וטיפול באשפוז מכיוון שמיטות האשפוז היו שמורות לחולי קוביד-19. אי יכולת לעבור ניתוח וטיפול באשפוז, או ביקורי רופאים מכיוון שחולים חששו מזיהום של קוביד-19. בסיס הנתונים לניתוח מגיע מדו"ח של פרופסור מורסוויק (Murswiek). מומחה זה טען בקיץ 2020 כי הסגר במרץ היה חוקי רק בחלקים. בנוסף, איסורים על אסיפה כללית אינם עולים בקנה אחד עם חוק היסוד. מעל לכל, הממשלה הפדרלית הגיעה להחלטה ללא בסיס עובדתי מובן ולא הציגה ניתוח עלות-תועלת.

כדברי השופט, "בהתבסס על האמור, אין בכלל ספק שמספר ההרוגים כתוצאה מהסגר עולה בעשרות מונים על מספר ההרוגים שנמנע כתוצאה מהסגר. מסיבה זו בלבד, הסטנדרטים שיש להעריך כאן אינם עומדים בדרישת המידתיות. יש להוסיף לכך את המגבלות הישירות והעקיפות על החופש, הנזק הכספי העצום, הנזק העצום לבריאות והנזקים הלא גשמיים. המילה "חסרת פרופורציה" מחווירה מכדי אפילו לרמוז על ממדי המתרחש.

מדיניות הסגר בה נקטה ממשלת המדינה באביב (וכעת שוב), שהאיסור הכללי על יצירת קשר היה (ומהווה) מרכיב חיוני, היא החלטה פוליטית שגויה קטסטרופלית עם השלכות דרמטיות כמעט על כל תחומי חיי האנשים, לחברה, ולמדינה.

הכתבה פורסמה באתר Ukhumanrightsblog ב- 25.1.2021

תרגום: פנחס רוזנר

עריכה לדפוס: עמית